בהתאם לסעיף 315(1) לחוק הביטוח הלאומי, "שילם המוסד, בטעות או שלא כדין, גמלת כסף או תשלום אחר לפי חוק זה או לפי כל דין אחר" רשאי הוא לנכות את הסכומים ששילם כאמור מכל תשלום שיגיע ממנו למבוטח.
פסקי הדין העיקריים אשר דנו בבקשות תובעים לביטול חובות לביטוח לאומי. צידדו בדרישת המוסד לביטוח לאומי להשבת החוב. בדבע נו/04-37 אורי כהן נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד, 528, פסק בית הדין הארצי כי כאשר המוסד לביטוח לאומי תובע החזר גימלה, עליו להוכיח כי הגמלה שולמה למבוטח בטעות או שלא כדין וכן את שיעור הגימלה וסכום ההחזר. בעב"ל 1381/01 ויולטה אולחובוק נגד המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם) הבהיר בית הדין כי החובה להחזיר תשלום ששולם ביתר אינה מותנית בחוסר תום לב מצידו של החייב. בעב"ל 298/07 בסאם אבו אחמד נגד המוסד לביטוח לאומי, פסק בית הדין הארצי כי אין בטעותו של המוסד לביטוח לאומי, אף אם לא נגרמה על ידי המערער, כדי להקנות זכאות שאינה קיימת בדין.
ככלל, מדיניות המוסד לביטוח לאומי היא שלא לבטל חובות. יתרה מכך, על חובות לביטוח לאומי - אין התיישנות. יחד עם זאת, חשוב לדעת כי קיימות הנחיות מפורטות אשר קובעות אבני דרך לביטול חובות שנוצרו עקב טעות של המוסד לביטוח לאומי. יישום ההנחיות נעשה על ידי וועדה לביטול חובות הפועלת במוסד לביטוח לאומי.
עו"ד מירב אפרים
